חמדאן נ' קשת במות בע"מ

פסק דין

1.לפנינו ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל שחר קטוביץ (להלן – הרשם) שניתנה ביום 6.3.11 (להלן – ההחלטה).

2.תיק ההוצאה לפועל נשוא ההחלטה נפתח לביצוע פסק דין של בית הדין לעבודה בירושלים (2165/07) מיום 18.2.10 (להלן – פסק הדין), אשר בו נפסק למערער, שהיה עובד של המשיבה, סכום של 4,197 ₪ בשל שכר עבודה.

3.המשיבה הגישה טענת "פרעתי" אשר התקבלה על ידי כב' הרשם.

בהחלטתו קיבל כב' הרשם את טענת המשיבה לפיה, עם קבלת פסק הדין המחה מנהל המשיבה למשיבה חלק מחובו של המערער בשל הלוואה שלא נפרעה ואשר ניתנה למערער על ידי מנהל המשיבה, וכתוצאה מכך קיזזה המשיבה כדין את חובה מכוח פסק הדין כנגד מקצת חובו של המערער בשל אי החזר ההלוואה, ובכך למעשה נפרע החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל.

כב' הרשם קבע, כי במקרה דנא אכן הייתה המחאת זכותו של מנהל המשיבה למשיבה לגביית חובו של המערער כלפיו, בהתאם להוראות חוק המחאת חיובים, התשכ"ט – 1969 (להלן – החוק), ולכן בקשת המשיבה בטענת "פרעתי" התקבלה במלואה.

טענות הצדדים

4.לטענת המערער, ההחלטה ניתנה בחריגה מסמכות עניינית ולכן בטלה מעיקרא, הואיל וטענת הקיזוז הועלתה כבר בהליך בבית הדין לעבודה ונדחתה.

הואיל וסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לדון בטענת פרעתי מוגבלת רק לטענות שנולדו לאחר מתן פסק הדין – טוען המערער כי שגה כב' הרשם בקבלו את הטענה והחלטתו ניתנה בחריגה מסמכות.

5.המערער טוען גם כי בפסק הדין נקבע כי אין להרים את מסך ההתאגדות בין המשיבה לבין מנהלה, והחלטתו זו היא בבחינת מעשה בית דין. לפיכך, מושתקת המשיבה מלטעון לקיזוז במסגרת הליך ההוצאה לפועל.

6.עוד טוען המערער, כי המחאת הזכות הייתה בגדר חוזה למראית עין, רק כדי לעקוף את האמור בפסק הדין לעניין הרמת מסך ההתאגדות, ולפיכך זכות הקיזוז שנויה במחלוקת ובירור של טענה זו חורג מגדר סמכותו של הרשם כאשר הוא דן בטענת "פרעתי", ויש לבררה בבית המשפט.

לטענת המערער, מושא ההעברה למשיבה היה חיוב המשיבה ולא זכות מנהלה, ועל כן, לנוכח הוראות סעיף 6 לחוק, אשר מתנה את תוקף העברת החיוב בהסכמת הנושה ( שלא ניתנה במקרה דנא) – ההמחאה היא חסרת כל תוקף.

7.המערער טוען כי המשיבה בפעולותיה יצרה ערוץ גביה חדש, חוץ מאלה המוסדרים בחוק ההוצאה לפועל, בתשכ"ז – 1967 (להלן - חוק ההוצל"פ), וההחלטה של כב' הרשם נותנת למעשה לגיטימציה לעסקאות מדומות בין חייבים לזוכים, מבלי שיהא פיקוח של הרשויות, והדבר יכול להיגרר, כדבריו, "למחוזות חשוכים".

8.לטענת המשיבה, מדובר בהחלטה מנומקת והמערער לא הראה טעם מספיק שיצדיק התערבות של בית המשפט בשבתו כערכאת ערעור.

9.המשיבה דוחה את טענת המערער בעניין סמכותו של הרשם, הואיל ולא הועלתה בעת הדיון בפניו והמערער "נזכר" להעלותה רק לאחר שנדחו טענותיו.

לגופו של עניין נטען, כי לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ הנטל להוכיח את טענת ה"פרעתי" מוטל על כתפי החייב (המשיבה), וכי המשיבה עמדה בנטל זה וטענות המערער נדחו זו אחר זו בהחלטת הרשם.

10.טענה נוספת בפי המשיבה, כי בפסק הדין עצמו נקבע מפורשות שניתן יהיה לשלם את הסכום שנפסק בדרך שעשתה המשיבה, דהיינו בדרך קיזוז במסגרת תיק ההוצאה לפועל או מחוץ לכותלי בית המשפט ביחס לכלל החובות, ולכן צדק כב' הרשם עת קבע כי המחאת הזכות מאת מנהל המשיבה למשיבה נעשתה כדין.

11.המשיבה טוענת כי בהגשת הערעור מנסה המערער אך "לדחות את הקץ", דהיינו למנוע מהמשיבה לגבות ממנו את הכספים אשר הוא עדיין חייב לה במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתחה המשיבה נגדו, עוד לפני שפתח המערער את תיק הוצאה לפועל בגין פסק הדין, ובכך נהג בחוסר תום לב המצדיק את דחיית ערעורו.

דיון והכרעה

12.השאלה שעומדת בפנינו הינה – האם בנסיבות העניין רשאי היה מנהל המשיבה להמחות למשיבה את זכותו להחזר ההלוואה מאת המערער, ועל ידי כך לגרום לקיזוז חובה של המשיבה למערער לפי פסק הדין, והאם הייתה סמכות לכב' הרשם להכיר בהמחאת הזכות האמורה במסגרת טענת "פרעתי".